תנ"ך על הפרק - בראשית יב - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

בראשית יב

12 / 929
היום

הפרק

יציאת אברם מחרן לארץ כנען, ירידת אברם מצרימה

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃וַיֵּרָ֤א יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה׃וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ואעשך לגוי גדול. בפסחים דף קי"ז ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך ז"ש אלהי יעקב יכול וכו' והביאה רש"י ז"ל. ושמעתי משם רבני אשכנז כי הנה יש י"ג אותיות בשמות האבות אברהם יצחק יעקב והם כנגד י"ג מדות רחמים. וז"ש ואגדלה שמך שתקרא אברהם וז"ש שאומרים אלהי יעקב כלומר שאם היו אומרים אלהי ישראל א"כ היה צריך דיקרא אברם ולא יגדיל שמו אברהם. משום אברם יצחק ישראל הם י"ג אותיות אך אם אומרים אלהי יעקב צריך להגדיל שמו ולקרותו אברהם ואז הם י"ג אותיות אברהם יצחק יעקב וא"ש ואגדלה שמך ז"ש אלהי יעקב דבאמור אלהי יעקב צריך להגדיל השם ולקרותו אברהם עכ"ד ועם שיש הרבה להשיב מ"מ הוא חריף. ואפשר לומר בפשיטות כי יעקב אע"ה נקרא ישראל שהקב"ה קראו אל וז"ש ואגדלה שמך ז"ש אלהי יעקב. דאם היו אומרים אלהי ישראל היה ח"ו איזה גריעות באברהם אע"ה שלא זכה שיקרא אל כיעקב. ולזה אמר ואגדלה שמך שאומרים אלהי יעקב כלומר בזה יתגדל שמו של אברהם שאומרים אלהי יעקב שיצא מחלציו אבל אם אומרים אלהי ישראל רמוז שנקרא אל מה שלא זכה אברהם והיה בצד מה גריעות לאברהם אע"ה: ואברכה מברכיך. הרב כלי יקר פירש דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ולכן ואברכה ברישא לרמוז שקודם שיברכוך הם יתברכו אבל בקללה אין המחשבה מצטרפת ולכך כתיב אחר ומקללך עכ"ד ובקונטריס פני דוד על הסדר אנכי העירותיהו דבגוים מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה וישבתי לזה ע"ש ואכתי פש גבן חלוקת מחשבה טובה דבגוים אינו מצרפה למעשה ואפשר ליישב דהכא אינו בסוג מחשבה מצרפה למעשה אלא משום טובת אברהם אע"ה דכשהמברך מבורך מה' ברכתו מהניא ומועלת ולז"א ואברכה מברכיך על דרך שהיה כותב ר"ת בכתביו יברכוך טובים כמ"ש הרא"ש ז"ל בתוספותיו למגילה על דף כ"ה וכן הוא בספר הישר דר"ת כ"י והכוונה יברכוך המבורכים וזהו טובים שיש להם טובה ור"ת אגב ארחיה ללמד יצא דאין הקפידא אלא כשמדבר לפני ה' כמ"ש אני עני בפתח עינים שם ושם כתבתי שכונת ר"ת יברכוך אנשים צדיקים ולפי דרכנו אפשר לומר שהכונה יברכוך מי שיש להם טובה ומבורכים דברכתם תעשה פירות וז"ש ואברכה מברכיך. ומקללך אאור ולא יועילו כלום בקללתם כי אתה מבורך ונברכו בך כל משפחות האדמה: ואת הנפש אשר עשו בחרן. אמרו רז"ל אפילו מתכנסין כל בריות שבעולם אינם יכולים לבראת שום בריה אפילו יתוש אלא שגיירום. יש מי ששאל דהיו יכולים לבראת בני אדם על ידי ספר יצירה וכו' וכמ"ש בסנהדרין רבא ברא גברא. וכתב הרב של"ה ז"ל דהשבטים היו בוראין צאן ע"י ספר יצירה וכו' ואני הדל אומר שגם העושה בספר יצירה הוא אינו עושה רק מצרף אותיות ומכוין כונות ומן השמים עושים וקרא דדייק טובא הול"ל ואת הנפש אשר נעשו בחרן ולא יאמר עשו כי הם אינם יכולים לעשות שום דבר רק בצירוף וכונות נעשו. ועוד דייק ואת הנפש אשר עשו דמשמע דעשו הנפש ולא הגוף ולז"א שגיירום ותקנו נפשם: עד מקום שכם עד אלון מורה. פירש"י להתפלל על בני יעקב כשיבואו להלחם בשכם אפשר לומר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דדינה היתה גלגול אמתלאי בת כרנבו אמו של אברהם אע"ה שבא עליה תרח בנדתה ותקונה היה על ידי שכם שבא עליה ולקח כל הזוהמא בסוד ותהי נדתה עליו ודבקתו הרעה ונתקנה אמתלאי ואפשר דעל זה התפלל דבשכם יהיה תקון אמו וכן תיבות עד מקום שכם בגימטריא לתק"ן א"ם וכיוין על השבטים שהרגוהו להצילם א"נ יש לרמוז כפי הפשט שהתפלל על השבטים שהרגו לשכם ויקשה על השבטים דאיך הורו הלכה בפני רבם יעקב אביהם והתירוץ לזה דבדין פשוט ליכא משום מורה הלכה וכמ"ש הרב בני חיי בשיטתו לעירובין דזש"ה וכן לא יעשה כלומר דהוא דבר פשוט ואפשר זה רמז עד אלון מורה ות"א עד מישר מורה ר"ל דזו הוראה במישור פשוט וישר ויוכל להיות מורה ואין כאן מורה הלכה בפני רבו דהוא פשוט במישור. א"נ אפשר שהתפלל על יוסף הצדיק ע"ה שלא יהרגהו אחיו בשכם וינצל וימלוך וימצאהו אביו כשהיה קורא שמע כמשז"ל דכאשר בא יוסף לקראת אביו יעקב אע"ה בו בפרק היה קורא יעקב אע"ה שמע ולכך לא נשקו. וזה רמז עד מקום שכם מקום הסמוך לשכם דותן שינצל יוסף. ור"ת עד מקום שכם שמע כי נתקבלה תפלתו ובא אביו אצלו והיה קורא שמע. ולכך דמם בס"ת עד מקום שכם. והיה במצרים עד אלון מורה משה רע"ה מישר מור"ה שנטלו משם. ועד"ה ויעבור ע"ב רי"ו אברהם המשכת החסדים בארץ מלכות עד ת"ת מקו' מ' שכם גימטריא שין של תפילין עד ת"ת אלון גימטריא אני ה' מורה גימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן אהי"ה עם ב' כוללים וא"ש ההי"ב: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. כתב מהר"ם ריקאנטי ז"ל שידע שהיא עקרה ולא בא עליה ואני בעניי כתבתי בקונטריס פני דוד שהוא חידוש ושם אעשה לו עזר מדברי רבינו האר"י זצ"ל. ועתה ראיתי לשון תנחומא וז"ל הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את מכאן אתה למד שלא היה יודע אותה קודם לכן כדרך הנשים עכ"ל וזה הלשון משמע כדברי מהר"ם ריקאנטי ז"ל: אמרי נא אחותי. ר"ת גימטריא ב"ן שהיא השכינה כלומר השכינה עמך וס"ת גימטריא אהי"ה. את למען ייטב לי ר"ת גימטריא עם הכולל ע"ב חסד בעבורך גימטריא אלהים דיודין למתק הדינין ומשם יבא לי טובה כי אני בוטח בשמו יתברך. וזה רמז שנא מתנות יחיה ר"ת שמי כי הוא בוטח בשמי ואטה אליו חסד כס"ת אתה בסוד אתה כהן לעולם כמ"ש בזוהר הקדוש. ור"ת אתה כהן לעולם עם הכולל בן להשפיע חסד למלכות: ולאברם הטיב בעבורה. בשמות רבה ריש בשלח וינגע ה' את פרעה על דבר שרי אשת אברם טובים השנים מן האחד ואומר ולאברם הטיב בעבורה אפשר דקשיא ליה דהול"ל על דבר שרי לחוד ותירץ דאה"נ דזכותה סגי אבל כ"ש בהצטרף זכות אברהם וז"ש על דבר שרי אשת אברם דהוו תרי זכות אברהם ושרה. ואומר ולאברם הטיב בעבורה שהוא פרעה כמו שפירש"י ז"ל ודעתו בשביל שרה דוקא אבל הול"ל ותוקח האשה בית פרעה וייטיב בעבורה לאברם אמנם הכתוב רמז והקדים ולאברם לומר דזכותו אהני עם זכות שרה וז"ש ולאברם הטיב בעבורה: למה לא הגדת לי כי אשתך היא. פירוש הגדת לי בסוד. למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה כלומר דמה שאמרת אחותי היא מורה שיקפצו עליה דכל הנושא אשה יבדוק באחיה ואתה אדם גדול ויש לך שם וחזותך מוכיח ולכן ואקח אותה לי לאשה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך